הימים הראשונים של ספטמבר הם ימים של הסתגלות, עם תעברו ליד הגנים תראו מלא מכוניות עם אמהות נפוחות עיניים שרק רוצות לרוץ לגן ולקחת את התינוק שלהן משם.
כמה שזה קשה ולא הגיוני להכניס תינוק קטן לגן, אבל במציאות חיינו ובחוקה שיש במדינת ישראל, זה מה יש ועם זה ננצח...
מה קורה לקטנטנים האלה ?
הם בכלל לאל מבינים מה קורה פה, הם מרגישים את השינוי שקורה ומתארגן בבית אפילו לפני הכניסה לגן, הם לא יודעים לפרש או להסביר אותו במילים אבל מרגישים. ואז זה קורה, בהתחלה הולכים לבקר במקום חדש (הגן) וזה נחמד ונעים. אבל פתאום אמא הולכת ואני נשאר פה לבד, עם נשים שאני לא מכיר, בסביבה סופר אינטנסיבית, לפעמים אני צריך ללמוד לאכול מחדש עם המתקן המוזר הזה ששמים לי בפה אחרי חודשים שאני רק יונק מאמא שלי (בקבוק, כן?) והכל ביחד משגע ומזעזע את עולמי.
הם עוברים שינוי כל כך משמעותי, שגם אם הוא בגן הטוב בעולם, או אצל סבתא שמטפלת בו, יש פה שינוי וכל כך הרבה לא מוכר ולא ידוע.
תחשבו לרגע על עצמכן, בלילה שלפני עבודה חדשה, כשאתן לא נרדמות, חוששות, מתרגשות, מבוהלות, שמחות המון דברים ביחד... ואז בימים שאחרי יש רגשות שמציפים לקראת השינה וגם אז קשה לישון
ואיך אנחנו חוזרים מהימים הראשונים האלה? מותשים, מוצפים וכל מה שבא לנו... לשכב על הספה ולעצום לרגע עיניים.
אז עכשיו כשאתן מבינות מה עובר על הקטנטנים שלכן, אתן מבינות למה הם מגיבים כמו שהם מגיבים, התעוררויות דחופות בלילה, הנקות תכופות במהלך הערב והלילה, מלא צורך בידיים ובמגע, נרדמים בשעה 17:00 ומתעוררים ב21:00 כמו אחרי שנ"ץ.
זה פשוט הסבר של כל מה שהם עוברים
וזה לא בהכרח סימן רע, זה סימן שיש פה הסתגלות, כשמה כן היא.
אני מאמינה שלקטנטנים שלנו לוקח זמן, לוקח זמן להכיר, לבטוח ולשחרר
קחו את הזמן הזה בהסתגלות, גם אם לגננת זה מפריע או קשה
זה לא נכון להשאיר תינוק בוכה במחשבה שהוא "יתרגל", לא הייתי רוצה שיחנכו אותי או כל אדם מתוך קושי, אלה מתוך ביטחון ושקט נפשי.
תשארו איתם (כמה שצריך, יש שצריכים יותר ויש שפחות), תנו להם להרגיש בטוחים בידיים אחרות, על ידי זה שתתנו ביטחון בעצמכן בצוות, תגידו בוקר טוב, תשחררו אותם לטפל בתינוקות שלכן, ותשבו בצד לרגע ותקשיבו, תתבוננו ותהיו שם... רק בנוכחות
לאט לאט תתפתח מערכת יחסים, התינוקות שלכם יכירו את הצוות והצוות את התינוק שלכן, כולם ילמדו את השטח. לאט לאט
ואז, לאט לאט תוכלו לשחרר, לקום וללכת לעבודה, לא להעלם לילד, להגיד לו (גם אם הוא בן חצי שנה) "בייי מתוק שלי, אני הולכת ואחזור בעוד X זמן"
כמה זמן זה יקח? אני לא יודעת, כל ילד צריך זמן אחר... הבכור שלי הסתגל בתוך יומיים (ממש נטש אותי בגן) האחיינית שלי במשך חודשיים לא מצאה חיבור עם המטפלת, יש תינוקות שקל להם יותר ויש רגישים יותר וכאלה שצריכים יותר... מה הילד שלך צריך ? את תרגישי ותלמדי
אני יודעת שלפעמים זה מתסכל, וקשה להימנע מלהשוות בין הילדים, "הנה כולם רגועים ורק אתה בוכה...." למה זה יעזור ? בטוח שלא ייצר יותר ביטחון !
ומה קורה בבית ?
אז פעם אמרה לי פסיכולוגית ילדים מצויינת, שאם במסגרת הילד נפלא ובבית הכל יוצא, זה אומר שהבית הוא מקום טוב ובטוח עבורו להיות מה שבא לו.... אז זה משפט שנכון לילדים קצת יותר גדולים מתינוק בן חצי שנה, אבל אני רוצה שהוא יהיה כמו נר לרגליכן, המקום הבטוח להיות בו מה שאני רוצה, זה הבית
לבכות, להתעורר, להרדם מתי ואיך שבא לי, לינוק בלי גבול - בשביל זה יש אמא ובשביל זה יש בית.
הימים הראשונים אחרי הסתגלות קשים גם לכן התעוררויות דחופות, התחרפנות של כל השעות של הבית, והמון המון המון ידיים....
זו הדרך שלהם להתגעגע, זו הדרך שלהם להגיד "אני צריך אותך", זו הדרך שלהם להגיד "היה לי קשה, תעזרי לי", זו הדרך שלהם לווסת את עצמם
וכמה זמן זה לוקח ? בין ימים ספורים לחודש פחות או יותר...
אז תקחי לך עוד רגע, תסבירי בעבודה שאת אמנם פה אבל גם צריכה הסתגלות איטית, תבקשי עזרה מהאנשים שחיים לידיך שיאפשרו לך עוד רגע לישון או חיבוק לך בסוף היום.
נשבעת שזה עובר ואז החיים נכנסים לשגרה נעימה וקלילה יותר...
הסוד והדברים החשוב ביותר בהסתגלות הוא הקצב
לאט לאט, בלי לחץ, בלי ציפיות גדולות
והכי חשוב מלא באהבה, מלא בחיבוקים (לך ולקטנים), מלא בנשימה של אהבה וביטחון
תכף השגרה תגיע והכל יעלה על הגל (עד שמשהו חדש יקרה)
רוצה להתכונן עוד לחזרה לעבודה בהנקה ?
קישור להרצאה בנושא חזרה לעבודה והנקה:
Comments